Le texte Le vocabulaire Les révisions
Shvouoth
Daf 32a
עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי הַתּוֹבֵעַ!
Traduction
until they hear a demand to testify directly from the mouth of the plaintiff.
Rachi non traduit
עד שישמעו מפי התובע. בואו והעידוני ולקמן יליף לה מקראי:
רָץ אַחֲרֵיהֶן אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ; סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: כֵּיוָן דְּרָץ אַחֲרֵיהֶן – כְּמַאן דְּאָמַר לְהוּ דָּמֵי; קָא מַשְׁמַע לַן.
Traduction
The Gemara answers: Mentioning the case of the plaintiff pursuing them was necessary for Shmuel, as otherwise it could enter your mind to say: Since the plaintiff is pursuing them, it is like the case of one who says to them directly to testify. Therefore, Shmuel teaches us that although the intent of the plaintiff is for them to testify, the witnesses are liable only if he tells them so explicitly.
וְהָא נָמֵי תְּנֵינָא: שְׁבוּעַת הָעֵדוּת כֵּיצַד? אָמַר לְעֵדִים ''בּוֹאוּ וְהַעִידוּנִי'', ''שְׁבוּעָה'' כּוּ' – אָמַר אִין, לָא אָמַר לָא!
Traduction
The Gemara asks: But this too, we learn in the mishna: Liability to bring a sliding-scale offering for taking a false oath of testimony, how so? In a case where the plaintiff said to two witnesses: Come and testify on my behalf, and they replied: On our oath, etc., from which it can be inferred that if the plaintiff said this to the witnesses, yes, they are liable, and if he did not say this to the witnesses, no, they are not liable.
''אָמַר'' לָאו דַּוְקָא.
Traduction
The Gemara rejects this: No proof may be cited from the mishna, as perhaps when the tanna states: In a case where the plaintiff said, he did not mean that this is the halakha only in a case where he specifically verbalized his demand that they testify; rather, the same would be true even if he conveyed his intent in a non-verbal manner.
Rachi non traduit
אמר לאו דוקא. אלא אורחא דמילתא נקט ואי לא שמואל לא שמעינן לה ממתניתין:
דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, גַּבֵּי פִּקָּדוֹן דְּקָתָנֵי: שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן כֵּיצַד? אָמַר לוֹ: ''תֵּן לִי פִּקָּדוֹן שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ'' ; הָכָא נָמֵי – אָמַר אִין, לָא אָמַר לָא?! הָא ''וְכִחֶשׁ בַּעֲמִיתוֹ'' כֹּל דְּהוּ!
Traduction
As, if you do not say so and assert that the language of the mishna is precise and one is liable only if the oath was in response to a verbal demand, then as for the mishna (36b), which teaches with regard to a deposit: Liability to bring a guilt-offering for taking a false oath on a deposit, how so? In a case where the owner said to the bailee: Give me the deposit that belongs to me and is in your possession, would you say there, also, that if the owner said this to the bailee, yes, he is liable, and if he did not say this to the bailee, no, he is not liable? But doesn’t the verse ''And deals falsely with his colleague in a matter of deposit'' (Leviticus 5:21) indicate that the bailee is liable for any denial of the deposit at all, unrelated to the nature of the claim raised by the owner of the item?
אֶלָּא ''אָמַר'' לָאו דַּוְקָא; הָכָא נָמֵי לָאו דַּוְקָא.
Traduction
Rather, it must be that when the tanna says with regard to the oath on a deposit: In a case where the owner said to the bailee, he did not mean that this is the halakha only in a case where he specifically verbalized his demand. Here too, with regard to the oath of testimony, the tanna did not mean that this is the halakha only in a case where the plaintiff specifically verbalized his demand.
Rachi non traduit
הכא נמי. הוה אמינא לאו דוקא אי לא דאשמועינן שמואל:
הַאי מַאי? אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא ''אָמַר'' דְּהָכָא דַּוְקָא – תְּנָא הָתָם אַטּוּ הָכָא. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לָא ''אָמַר'' דְּהָתָם דַּוְקָא וְלָא ''אָמַר'' דְּהָכָא דַּוְקָא – ''אָמַר'' ''אָמַר'' לְמָה לִי לְמִיתְנְיַיהּ?
Traduction
The Gemara asks: What is this comparison? Granted, if you say that here, when the tanna says in the mishna with regard to the oath of testimony: In a case where the plaintiff said to two individuals, it is specifically in a case where the plaintiff verbalized his demand, one could explain that the tanna taught there, with regard to the oath on a deposit: In a case where the owner said, due to the fact that he employed that formulation here in the mishna. Tanna’im frequently employ uniform language in different cases, even though there are halakhic differences between them. But if you say that neither there with regard to the oath on a deposit is it specifically in a case where the owner verbally said, nor here with regard to the oath of testimony is it specifically in a case where the plaintiff verbally said, why do I need to teach: Said, said, in both instances?
Rachi non traduit
תנא התם. בפקדון אמר אטו דתנייה הכא:
דִּלְמָא אוֹרְחָא דְּמִילְּתָא קָא מַשְׁמַע לַן.
Traduction
The Gemara answers: Perhaps the tanna is teaching us the matter in the manner in which it typically occurs, as both a plaintiff and the owner of a deposit typically articulate their claims verbally. It may still be that if the demand was conveyed non-verbally, the witness is liable. Since there is no proof from the mishna, the statement of Shmuel is necessary to teach that if the demand is not articulated verbally, the witness is not liable for taking a false oath.
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל: רָאוּהוּ שֶׁבָּא אַחֲרֵיהֶן, אָמְרוּ לוֹ: ''מָה אַתָּה בָּא אַחֲרֵינוּ? שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לָךְ עֵדוּת'' – פְּטוּרִין. וְאִם בְּפִקָּדוֹן – חַיָּיבִים.
Traduction
The Gemara notes that it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Shmuel: In a case where the witnesses saw that the plaintiff was pursuing them, and they said to him: For what reason are you pursuing us; on our oath we do not know testimony on your behalf, they are exempt. And if it is with regard to an oath on a deposit, in a case where the owner is pursuing the bailee and he denies that the deposit is in his possession, the bailees are liable, as they are liable for any denial of the deposit at all, irrespective of the nature of the claim raised by the owner of the item.
Rachi non traduit
פטורין. דיליף לה לקמן (שבועות דף לה.) מאם לוא יגיד שכתוב מלא למדרש אם לו לא יגיד ונשא עונו שמשמע שהוא תובעם:
הִשְׁבִּיעַ עֲלֵיהֶן חֲמִשָּׁה פְּעָמִים כּוּ'.
Traduction
§ The mishna teaches: If he administered an oath to them five times and they came to court and admitted that they had knowledge of the incident and testified, they are exempt. But if they denied knowledge of the incident in court as well, they are liable for each and every one of the oaths administered to them outside the court.
מְנָלַן דְּאַכְּפִירָה בְּבֵית דִּין הוּא דִּמְחַיְּיבִי, אַחוּץ לְבֵית דִּין לָא מִחַיְּיבִי?
Traduction
The Gemara asks: From where do we derive that it is specifically for denial in court that they are liable, and they are not liable for denial outside court?
אָמַר אַבָּיֵי, אָמַר קְרָא: ''אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ'' – לֹא אָמַרְתִּי לְךָ אֶלָּא בִּמְקוֹם שֶׁאִילּוּ מַגִּיד זֶה, מִתְחַיֵּיב זֶה מָמוֹן.
Traduction
Abaye said: It is derived as the verse states with regard to the oath of testimony: ''If he does not utter it, he shall bear his iniquity'' (Leviticus 5:1), from which it is derived: I said this halakha to you only in a place where, were this witness to utter his testimony, that other individual becomes liable to make a monetary payment, i.e., in court. He is not liable for denial in a place where his testimony would not render one liable to pay.
Rachi non traduit
לא אמרתי כו'. דכיון דאהגדה קפיד קרא על כרחך במקום הראוי להגדה קאי:
אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: אִי הָכִי, אֵימָא שְׁבוּעָה גּוּפַאּ – בְּבֵית דִּין אֵין, וְשֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין לָא!
Traduction
Rav Pappa said to Abaye: If so, say that it is not the denial but the oath itself; if it is taken in court, yes, he is liable, and if it is that which is not taken in court, no, he is not liable.
לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּתַנְיָא: ''לְאַחַת'' – לְחַיֵּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בְּבֵית דִּין, מִי מְחַיֵּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת?! וְהָתְנַן: הִשְׁבִּיעַ עֲלֵיהֶן חֲמִשָּׁה פְּעָמִים בִּפְנֵי בֵּית דִּין וְכָפְרוּ – אֵין חַיָּיבִין אֶלָּא אַחַת. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מָה טַעַם? הוֹאִיל וְאֵינָם יְכוֹלִין לַחְזוֹר וּלְהוֹדוֹת. אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ: שְׁבוּעָה – חוּץ לְבֵית דִּין, כְּפִירָה – בְּבֵית דִּין?
Traduction
Abaye said to Rav Pappa: That should not enter your mind, as it is taught in a baraita that the verse: ''And it will be when he is guilty of any one of these'' (Leviticus 5:5), serves to render one liable to bring an offering for each and every instance when one repeatedly performs the transgressions for which one is liable to bring a sliding-scale offering. And if it enters your mind that one is liable only for an oath taken in court, is one liable for each and every oath? But didn’t we learn in the mishna: If he administered an oath to them five times before the court, and they denied knowledge of any testimony relating to the incident, they are liable for taking only one false oath. Rabbi Shimon said: What is the reason for this ruling? Since once they denied that they had any knowledge of the matter they can no longer retract that denial and admit that they have knowledge of the matter. Abaye explains: Rather, must one not conclude from it that one is liable for each and every oath taken outside court; but one is liable only if the denial is in court?
Tossefoth non traduit
ואי ס''ד בב''ד מי מחייב. תימה דלמא קרא כי אתא לשבועה שאין אנו יודעין לך עדות שיש לך ביד פלוני חיטין ושעורין וכוסמין דתנא לקמן (שבועות דף לג.) דחייבין על כל אחת ואחת:
כָּפְרוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת – חַיָּיבִין. הָא אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם?
Traduction
§ The mishna teaches: If both of the witnesses denied knowledge of the incident together, both of them are liable. The Gemara asks: But isn’t it impossible for two events to coincide precisely? By necessity, one denial must have preceded the other.
Rachi non traduit
והא אי אפשר לצמצם. וקס''ד דכאחת דקתני מתניתין מצומצמין אמר:
אָמַר רַב חִסְדָּא: הָא מַנִּי – רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הִיא, דְּאָמַר אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם.
Traduction
Rav Ḥisda said: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, who says: It is possible for two events to coincide precisely.
Rachi non traduit
רבי יוסי הגלילי. במסכת בכורות (דף יז.) רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים רבי יוסי הגלילי אומר שניהן לכהן דאפשר לצמצם שיוציאו שניהם ביחד ראשם וחכ''א אי אפשר שלא יצא ראשו של אחד מהם תחלה והאחד אינו בכור ושניהם ספק וירעו עד שיסתאבו והאחד לו והאחד לכהן:
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, כְּגוֹן שֶׁכָּפְרוּ שְׁנֵיהֶן בְּתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר – וְתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר כְּדִיבּוּר דָּמֵי.
Traduction
Rabbi Yoḥanan said: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis who disagree with Rabbi Yosei HaGelili, the mishna can be interpreted in a case where both of them denied knowledge of relevant testimony within the time required for speaking a short phrase, and the halakhic status of a pause or retraction within the time required for speaking a short phrase is like that of continuous speech. Although the two statements did not coincide precisely, their halakhic status is as if they did.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּיפְתִּי לְרָבִינָא: מִכְּדִי תּוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר כַּמָּה הָוֵי – כְּדֵי שְׁאֵילַת תַּלְמִיד לָרַב, אִיכָּא דְּאָמְרִי: כְּדֵי שְׁאֵילַת הָרַב לַתַּלְמִיד; עַד דְּאָמְרִי ''שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לָךְ עֵדוּת'', טוּבָא הָוֵי! אֲמַר לֵיהּ: כָּל אֶחָד וְאֶחָד תּוֹךְ דִּיבּוּרוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ.
Traduction
Rav Aḥa of Difti said to Ravina: After all, how long is the duration of: Within the time required for speaking a short phrase? It is an interval equivalent to the duration of the three-word greeting of a student to his teacher: Shalom alekha rabbi. Some say that it is a briefer interval, equivalent to the duration of the two-word greeting of a teacher to his student: Shalom alekha. According to either opinion, in the time that elapses until the two of them say: On my oath we do not know any testimony for you, it is an interval greater than the time required to utter those words. How, then, can the mishna be interpreted as referring to a case where they stated their denials within the time required for speaking those words? Ravina said to Rav Aḥa of Difti: The case in the mishna is one where each and every potential witness will issue his denial within the time required for speaking, starting from the end of the statement of the other.
Rachi non traduit
תלמיד לרב. שלום עליך רבי:
רב לתלמיד. שלום עליך:
טובא הוי. אין שניהם יכולין לומר שש תיבות הללו בשיעור זה:
כל אחד בתוך כדי דיבור של חבירו. כשגמר זה כפירתו התחיל זה לדבר בתוך כדי שאילת שלום:
Tossefoth non traduit
שבועה שאין אנו יודעין לך עדות טובא הוי. דס''ד דצריך שתהא כפירה שניה תוך כדי דיבור של כפירה ראשונה ואם תאמר לימא כגון שהתחילו וסיימו בבת אחת אלא שאחד מיהר מעט יותר מחבירו וסיימו שניהם תוך כדי דיבור ויש לומר שאין רגילות כלל להעיד ב' עדים כאחת דתרי קלי לא משתמעי אי נמי הוה מצי לשנויי הכי אלא שמתרץ האמת:
בתוך כדי דיבור של חבירו. פירוש רק שיתחילו תוך כדי דיבור של חבירו אע''פ שלא יהיו הכפירות תוך כדי דיבור ואם תאמר אמאי שני חייב לימא אני לא עשיתי כלום שכפר הראשון כבר ואילו היה חוזר בו תוך כדי דיבורו גם אני הייתי חוזר בי תוך כדי דיבורי ואומר ר''י דכיון שהעיד זה תוך כדי דיבור של ראשון חשיב כאילו שניהם העידו בבת אחת בצמצום ויכול גם הראשון לחזור ולהודות תכ''ד של עדות שני כמו השני ואין לשני יותר שהות לחזור מלראשון אלא לשניהם שוין ולכך אין השני יכול לתלות כלום בחזרת הראשון:
בְּזֶה אַחַר זֶה – הָרִאשׁוֹן חַיָּיב וְהַשֵּׁנִי פָּטוּר. מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא – דְּתַנְיָא: מַשְׁבִּיעַ עֵד אֶחָד – פָּטוּר, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מְחַיֵּיב.
Traduction
§ The mishna teaches: If they denied knowledge one after the other, the first one who denied knowledge is liable, and the second one is exempt, as once the first witness denies knowledge of the incident, the second is an individual witness, whose testimony is not decisive, and he is exempt from the oath of testimony. The Gemara notes: The mishna is not in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita: In the case of one who administers an oath to one witness, the witness is exempt from bringing an offering for taking a false oath of testimony; and Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, deems the witness liable to bring an offering. In his opinion, the second witness in the case in the mishna would be liable, not exempt.
Rachi non traduit
דלא כי האי תנא. דלא כר' אלעזר ברבי שמעון:
המשביע עד אחד. וכפר פטור העד מקרבן שבועת העדות:
לֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי – דְּמָר סָבַר: עֵד אֶחָד כִּי אָתֵא – לִשְׁבוּעָה הוּא דְּקָא אָתֵא; וּמָר סָבַר: עֵד אֶחָד כִּי אֲתָא – לְמָמוֹנָא קָא אָתֵא?
Traduction
The Gemara suggests: Let us say that they disagree about this: One Sage, the first tanna, holds: When one witness comes to testify, it is to render the one against whom he is testifying liable to take an oath, and that is the reason that he is coming, as one witness cannot render him liable to make a monetary payment. And one Sage, Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, holds: When one witness comes to testify, it is to render the one against whom he is testifying liable to make a monetary payment, and that is the reason that he is coming. The tanna’im disagree whether denial by one witness constitutes a denial with regard to monetary matters.
Rachi non traduit
מר סבר. תנא קמא:
עד אחד כי אתי לשבועה אתי. אם מעיד עליו שהוא חייב מנה אינו מחייב ממון אלא שבועה לפיכך אין הגדתו חשובה:
ומ''ס לממונא אתא. ודריש קרא הכי לכל עון ולכל חטאת דהיינו למכות ועונשין הוא דאינו קם אבל קם הוא לממון:
וְתִיסְבְּרָא?! הָאָמַר אַבָּיֵי: הַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד סוֹטָה, וְהַכֹּל מוֹדִים בְּעֵדֵי סוֹטָה, וּמַחְלוֹקֶת בְּעֵדֵי סוֹטָה; הַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד אֶחָד, וְהַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד שֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה.
Traduction
The Gemara rejects this: And how can you understand their dispute in that way? Doesn’t Abaye say: All concede with regard to a witness in the case of a sota that he is liable for taking a false oath of testimony; and all concede with regard to witnesses in the case of a sota; and there is a dispute with regard to witnesses in the case of a sota. All concede with regard to one witness that he is not liable for taking a false oath of testimony because he cannot render another liable to make a monetary payment; and all concede with regard to a witness testifying on behalf of the claimant when his counterpart, the defendant, is suspect about the oath.
Rachi non traduit
ותיסברא. דמחייב ר' אלעזר בר' שמעון ממון על פי עד אחד וטעמא משום הכי הוא:
והאמר אביי הכל מודים בעד סוטה והכל מודים בעדי סוטה כו'. ומפרש לה לקמן הכי יש עדות בסוטה שהכל מודים בה שהמשביע עד אחד חייב ויש עדות בסוטה שאף אם השביע שניהן וכפרו פטורין ומחלוקת בעדי סוטה יש עדות בסוטה שנחלקו בה חכמים ורבי אלעזר ברבי שמעון במשביע את שניהן וכפרו במחלוקתן שנחלקו במשביע עד אחד דממון ומפירושא דמילתא דאביי לקמן שמעינן דטעמא דרבי אלעזר משום דקסבר דבר הגורם לממון כממון דמי ועד אחד גורם לממון הוא שאילו הוא העיד היה מחייבו שבועה ורוב בני אדם אין נשבעין לשקר והיה משלם:
אֶלָּא דְּכוּלֵּי עָלְמָא עֵד אֶחָד כִּי אָתֵי – לִשְׁבוּעָה קָא אָתֵי; וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי: מָר סָבַר דָּבָר הַגּוֹרֵם לְמָמוֹן – כְּמָמוֹן דָּמֵי, וּמָר סָבַר לָאו כְּמָמוֹן דָּמֵי.
Traduction
The Gemara suggests: Rather, all concede that when one witness comes to testify, it is to render the one against whom he is testifying liable to take an oath, and that is the reason he is coming. And here they disagree about this: One Sage, Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, holds: A matter that causes financial loss is considered to have monetary value. Although the testimony of one witness does not render one liable for monetary payment, occasionally the party against whom he testified will prefer to pay rather than take the oath that the witness rendered him liable to take. In those cases, the testimony of one witness does in fact cause money to be paid. And one Sage, the first tanna, holds: A matter that causes financial loss is not considered to have monetary value.
גּוּפָא – אָמַר אַבָּיֵי: הַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד סוֹטָה, וְהַכֹּל מוֹדִים בְּעֵדֵי סוֹטָה, וּמַחְלוֹקֶת בְּעֵדֵי סוֹטָה; הַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד אֶחָד, וְהַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד שֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה.
Traduction
§ With regard to the matter itself, Abaye says: All concede with regard to a witness in the case of a sota that he is liable for taking a false oath of testimony; and all concede with regard to witnesses in the case of a sota; and there is a dispute with regard to witnesses in the case of a sota. All concede with regard to one witness, and all concede with regard to a witness testifying on behalf of the claimant when his counterpart is suspect about the oath.
הַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד סוֹטָה – שֶׁחַיָּיב, בְּעֵד טוּמְאָה; דְּרַחֲמָנָא הֵימְנֵיהּ, דִּכְתִיב ''וְעֵד אֵין בָּהּ'' – כֹּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ.
Traduction
The Gemara elaborates: All concede with regard to a witness in the case of a sota that he is liable for taking a false oath of testimony in the case of a witness of impurity. This is referring to a case where the husband issues a warning to his wife in the presence of two witnesses that she may not enter into seclusion with a certain man and witnesses testify that she entered into seclusion with him, and one witness testifies that she engaged in intercourse with that man, as in that case the Merciful One accorded credibility to the witness, as it is written with regard to a sota: ''And there is no witness against her'' (Numbers 5:13), that she engaged in intercourse. From that verse it is derived that any witness that there is against her is sufficient to render her forbidden to her husband and enable him to divorce her without paying the sum stipulated in the marriage contract. Therefore, the witness who testified that she engaged in intercourse with that man is for all intents and purposes a witness to a monetary matter.
Rachi non traduit
בעד טומאה. אם הביא שני עדי קינוי שהתרה בה אל תסתרי עם פלוני ושני עדי סתירה שנסתרה עמו אחרי כן ויש עד אחד שנטמאת בסתירה זו והשביע הבעל את העד להעיד ויפטר מכתובתה וכפר עדותו חייב דהא מפסידו ממון ממש:
דרחמנא הימניה. כדאמר במסכת סוטה (דף לא.) ואם העיד היה פוטרו מכתובתה והואיל וכפר עדותו חייב:
ועד אין בה. ודרשינן במסכת סוטה (שם:) כל מקום שנאמר עד שנים קאמר עד שיפרוט לך הכתוב אחד וקאמר רחמנא ועד אין בה תרי אלא חד והיא לא נתפשה אסורה דעל כרחך היא לא נתפשה להחמיר עליה בא ולאוסרה:
Tossefoth non traduit
הכל מודים בעד טומאה. ואין העד יכול לומר בלא עדותי ע''י עדי קינוי וסתירה תשתה ותמות ויפטר בעלה מן הכתובה דהרבה פעמים זכות תולה ונפסדת ע''י העד יותר ממה שנפסדת ע''י עדי סתירה משום דאיכא למימר שמא זכות יתלה לה ולא חשיבי אלא גורמים:
וְהַכֹּל מוֹדִים בְּעֵדֵי סוֹטָה – שֶׁפָּטוּר, בְּעֵדֵי קִינּוּי; דְּהָוֵה גּוֹרֵם דְּגוֹרֵם.
Traduction
And all concede with regard to witnesses in the case of a sota that each witness is exempt from liability due to a false oath of testimony. This is referring to the case of witnesses of warning, who testify that the jealous husband warned his wife not to enter into seclusion with a certain man, as each witness is the cause of a cause of financial loss, not a direct cause of that loss. In order to lose payment of her marriage contract, in addition to the witnesses of warning, witnesses of seclusion would also be required, after which either a witness would testify that she engaged in intercourse or she would be required to drink the bitter water of a sota, either of which would confirm that she engaged in an adulterous relationship.
Rachi non traduit
והכל מודים בעדי סוטה. שאפילו השביע שניהם וכפרו פטורין:
בעדי קינוי דגורם דגורם הוא. אף אם העדנוך עדיין אתה צריך לעדי סתירה וכשיבואו עדי סתירה אף הן אין מחייבין אותה להפסידה אלא גורמים הם שמביאין אותה לידי שתיית מים המאררים ושמא מיראת המים תודה שנטמאת ותפסיד כתובתה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source